מעבר

Trip Start Jul 30, 2012
1
2
25
Trip End Jun 04, 2013


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow

Flag of Israel  ,
Tuesday, June 5, 2012

מעבר דירה

בחודשיים לפני המעבר אני ממיינת, אורזת וזורקת. אני מגיעה לפח הזבל יותר פעמים מבכל ארבע השנים שבהן גרנו בדירה.

זה מדהים אותי לראות כמה אנחנו אוגרים, תפסתי את עצמי כאדם פרגמטי, מסודר, ללא מאגרים מיותרים של זיכרונות והקשרויות. פתאום אני מגלה סטוקים של אוכל, חומרי קוסמטיקה, מצעים, וניירת. ואני סקרנית לראות ממה הכי קשה לי להפרד. אז הפעם אני נפרדת סופית מהקריירה שלי כמרצה לכלכלה, ונותנת במתנה את כל הספרים המקצועיים שלי. זורקת למיחזור את כל המאמרים, הכתבות, והלימודים שלי מלונדון ומהארץ. יש לי קצת סנטימנטים לתקופה והשארתי לעצמי את הגרסה הסופית של הדוקטורט. אני נותנת הרבה צעצועים של נעמי, זורקת ונותנת בגדים ומצעים ישנים. עם כל ארון שנהיה מסודר ונקי נהיה לי קצת יותר קל בלב. מה שמקל קצת על התהליך זו הידיעה שאני כרגע נפרדת רק מחפצים, הפרידה מרוב האנשים תגיע בשלב מאוחר יותר.

האריזה הפעם הרבה יותר מורכבת מבמעבר דירה רגיל, אני מתכננת מה אני צריכה לחודשיים הקרובים בארץ, מה אנחנו נרצה בטיול, מה חשוב לי לאחסן אצל ההורים שלי ולא במחסן. יש לי עוד חודשיים של עבודה, הצהרת הון ודוחות למס הכנסה שאנחנו רוצים להגיש. אני יודעת שברגע שמשהו נכנס למחסן קשה מאד להוציא אותו (ואני עוד אפילו לא מבינה עד כמה), אז אני אורזת יותר ליתר ביטחון. אני מוצאת את עצמי עם 6 ארגזים ועוד שתי מזוודות של דברים שלי ושל נעמי שאמורים לעבור איתנו לדירה קטנה, ולא ממש ברור לי לאן הם יכנסו, שלא לדבר על הדברים שפיל אורז.

ביום המעבר, זה מקסים לראות את ההבדל בנינו לבין נעמי. נעמי נפרדה בטבעיות מהחפצים ומהבית. היא נפרדת מכל חדר, "שלום חדרים, שלום סלון, שלום חדר עבודה, שלום מיטה, שלום טירה וכו'" (טירת צעצוע- הצעצוע האהוב עליה). תוך כמה דקות מרגע הכניסה לדירה החדשה, זה כבר הבית שלה. היא מוצאת כמה שרפרפים, מעמידה אחד ליד השני, והנה יש רכבת והיא נוסעת ללונדון להרפתקאה הגדולה. אנחנו מתאבלים על החפצים שהשארנו מאחרון. מתי אנחנו הפכנו להיות כל כך קשורים לרכוש שלנו?

עברנו דירה ביום שישי, 3 נאגלות עם האוטו, לא מעט תימרונים בדירה, ולקראת ערב אנחנו מרגישים קצת יותר נוח בבית החדש והזמני שלנו. גאים בעצמנו על עבודת הצוות הטובה, ועל ההתארגנות המהירה יוצאים לארוחת שבת אצל קרובי משפחה. בשבת עושים סיבוב אחרון בדירה, לאסוף דברים שחסרים לנו בבית החדש, לבדוק שלא השארנו דבר מאחור.

ההובלה ביום ראשון בבוקר. אני מקבלת סחרחורת מהמהירות של אריזת החפצים הנותרים בדירה. נהיה לי רע פיזית לראות איך החפצים הבגדים ובעיקר הספרים שכל כך אהובים עלינו פשוט מושלכים להם לארגזים. אני מתקשה לעמוד בקצב ולעקוב מה נארז באיזה ארגז. מציעה לעצמי שבפעם הבאה אני אארוז הכל בעצמי. 6 שעות אחר כך וכל מה שנותר בדירה אלו שאריות חומרי אריזה, ליכלוך, כמה חפצים שנשכחו מאחור, ואין זכר לבית שהיה שלנו ארבע שנים. עצוב.

בלילה אני נזכרת שלא בדקתי את המקרר, וקיים סיכוי סביר ביותר שנשארו ביצים קשות במקרר. הרעיון של לחזור למחסן שנה אחר כך, לפתוח את הדלת ולהריח ביצים קשות שישבו שנה בשמש מעורר בנו חלחלה. ביטלנו את התוכניות שלנו, ליום שני, ויצאנו למחסן. המחסן מלא מקיר לקיר, בקושי יש שם מקום לסיכה. הארגזים ערומים אחד על השני, בשבע שורות ולמעלה מ-8 טורים. אין סיכוי להגיע לשום דבר שבפנים. יש לנו מזל מיוחד, המקרר מתגלה בשורה השניה, עם מספר קטן של ארגזים שחוסם אותו. הוצאנו את הבצים הקשות, ונפרדנו שנית מהחפצים.

בית חדש, חזרה קצרה למרכז תל אביב. קשה לי להסתגל. בימים הראשונים לא ישנה בלילות. עולה לי המון עצב. אני מפנימה את הפרידה מהבית הראשון שממש עשינו ממנו בית שלנו כמו שאנחנו אוהבים. הבית בו חייתה וגדלה נעמי מגיל 10 ימים. בימים אני עושה השוואות בין הבית שהיה לבין מה שיש, והכל קטן יותר, לא נוח, בטעם של בעלת הדירה, ובעיקר לא שלנו. אני מתעצבנת מכל אי נוחות קטנה.

לוקח כמה ימים, ואחרי הלילה הראשון של שינה טובה, פתאום הכל מקבל פרופורציות קצת אחרות. אני נזכרת בבחירה שעשינו. נזכרת שבחרנו לפתח יותר גמישות ולהתמודד עם שינויים ועם הארעיות של החיים. אני מתחילה להנות מהיופי של הדירה, מהשינוי, מהקרבה למסעדות, מהקרבה לחברים, ומתחושת החופש של מרכז תל אביב. ועדיין עצוב לי.
Slideshow Report as Spam

Use this image in your site

Copy and paste this html: