התחלה

Trip Start Jul 30, 2012
1
25
Trip End Jun 04, 2013


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow

Flag of Israel  ,
Thursday, May 31, 2012

?איך הכל התחיל

קשה לי לשים את האצבע על הרגע המדויק.

לכאורה, הרגע הפורמלי שבאמת שינה הכל היה כשהתקשרתי לבעלת הדירה שלנו לחדש חוזה.

ציפיתי שכמו בכל שנה בארבע שנים האחרונות, זה יהיה פשוט עניין פורמלי, אנחנו מודיעים שאנחנו רוצים להשאר בדירה, קובעים מפגש לחתימת חוזה, וזהו.

אבל הפעם קיבלתי תשובה שונה: "אני שמחה שאת מתקשרת, באמת התכוונתי לדבר איתכם, אני מתכוונת לשפץ ואני עוברת לגור בדירה".

הרגשתי את הכיווץ בבטן, את הקושי לנשום, ואת הדמעות עולות לעיניים. כבר ידעתי שזה לא סתם מעבר דירה, באותה שכונה עם המשך רגיל של מה שהיה, ידעתי שהפעם אנחנו הולכים לקראת שינוי משמעותי.

זה היה הטריגר, והסיפור האמיתי כמובן מתחיל מוקדם יותר.

כבר כמה שנים פיל מעלה את הרעיון של נסיעה, של חיים לתקופה בחו"ל, של גיוון, הרפתקאה, זמן משפחתי. ואצלנו, בהיותינו משתי ארצות שונות, אנגליה וישראל, עולה שאלת המגורים מידי פעם, וישראל ובתוכה תל אביב אינן התשובות היחידות.

אני מרגישה איך כל פעם שהנושא עולה, הלב שלי דופק, הפה מתיבש, נוצר לחץ בחזה, ובא לי לבכות. אני אוהבת את החיים שלנו כאן כפי שהם. את הקרבה למשפחה ולחברים, את הים, את העיר תל אביב.

נכון אני אוהבת לטייל. טיילנו ביחד בהרבה מקומות בעולם, במרכז אמריקה, בארה"ב, באירופה, באסיה, באוסטרליה. אפילו טיילנו עם תינוקת בת 6 חודשים, ונסענו איתה להונג קונג ולאוסטרליה.

אבל הפעם זה שונה. הפעם דיברנו על טיול ארוך, כזה שמשנה חיים, טיול-מגורים, ולא עוד הפוגה קצרה של כמה שבועות מהשגרה. אנחנו גרים בדירה שכורה, והמשמעות של הנסיעה מבחינתנו היא פרידה מהבית. הכל מאוחסן, בהרגשה שלי אין ממש מקום שאני קוראת לו בית.

כל כך טוב לי בבית שלנו, בחיים שבנינו פה בארץ, עם העסק החדש שלי, עם נעמי, המשפחה, וממש לא בא לי לעזוב הכל ולנסוע. כשהכל טוב – בשביל מה לשנות?

והחודשים עוברים להם, לנעמי יש חברים חדשים, לי יש עוד לקוחות, אני נהנית ממה שאני עושה, אני מפתחת שיתופי פעולה ופרויקטים חדשים עם קולגות, אני לומדת, והמחשבה על לעבור דירה, לאחסן את כל החפצים, להפרד מחברים, מהמשפחה, מהשגרה, ומהלקוחות מפחידה אותי.

בחודשים האחרונים הבנתי שלאיש האהוב שלצידי קצת פחות טוב במקום שבחרנו לגור בו. התחלנו לבחון, גם אם ברמה התיאורטית בלבד אפשרויות מגורים אחרות מחוץ לתל אביב, מחוץ לעיר. בסופו של דבר החלטנו לחדש חוזה, עוד שנה בצפון תל אביב, סיכמנו שבינואר ניסע לשלושה חודשים לחו"ל. זו פשרה שיכולתי לחיות איתה. התנתקות קצרה מהשגרה, מהמשפחה, מהעסק, ומייד אחר כך חזרה להכל, לכאורה כפי שהיה, זה עובד לי.

ואז הגיע הטלפון לבעלת הדירה, והרגע שהבנתי שאני יכולה להשאר עם הפחד, להצמד לשיגרה, לאנשים, למקומות, לעיסוק שאני אוהבת, או שאני יכולה לראות את ההזדמנות הנפלאה שנפלה לחיקנו, ולהעיז. להעיז לעזוב עסק שבניתי, ולהאמין, להעיז לחיות עם אי ודאות, עם שינויים, עם הרבה יותר שעות משפחה קרובה. להעיז לוותר, גם אם באופן זמני, על הרבה דברים שאני אוהבת בחיי, ולהאמין שהעולם יזמן לי אנשים, מקומות וחוויות אחרים וטובים, כפי שקרה לי כל פעם בעבר שבה העזתי ועשיתי שינוי משמעותי בחיי.
Report as Spam

Use this image in your site

Copy and paste this html: