Bolivia

Trip Start May 31, 2007
1
7
8
Trip End Jul 31, 2007


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow

Flag of Bolivia  ,
Tuesday, July 10, 2007

if you cannot read this, do the usual :).

שלום לכולם, מה שלומכם?
לא יצא לנו לעדכן אותכם כבר דיי הרבה זמן מה עשינו ואיפה הזקנו...אז עכשיו נשלים לכם את הכל.
יצאנו מקוסקו לכיוון העיר "פונו", על גבול בוליביה - פרו, יום לאחר שעשינו את מצנחי הרחיפה (הזכורים לכולנו לטובה...). הנסיעה נמשכה 9 שעות ועברה על רוני, שסבלה מכאב בטן מטורף (ככה"נ כתוצאה מתפוחי אדמה ברוטב בצבע זרחני) קצת קשה..
הגענו לפונו בבוקר, והחלטנו לסוע למלון שמישהו בטרמינל הציע. זו הייתה בחירה טובה. רוני החליטה לקחת לה איזשהו יום מנוחה קצר לטובת הבטן, ואילו קטיה בחרה לסוע ל"איים הצפים", קבוצת איים הנמצאת בלב אגם "טיטיקאקה" הנמצא על הגבול בין פרו לבוליביה. האיים עצמם מאוד מגניבים. תארו לעצמכם שכ-50 איש חיים על אי שהם עצמם בונים (כל יום מחדש קולעים מצמח הטוטורה עוד שכבה במקום זו שנרקבת במיים).
כך או כך, החזרה מהאיים הייתה קצת פחות מגניבה...התחיל לרדת גשם והסירה הקטנה של קטיה כמעט והתהפכה לה... (והאגם לא ממש נקי...הם גם מתקלחים בו..).

ביום שלאחר מכן תפסנו את האוטובוס ל"לה פאז". "לה פאז" מפורסמת בקרב הישראלים בעיקר בגלל השוק שבה, וגם אנחנו עשינו קצת "שופינג סולידי"...
בכלל, ב"לה פאז" קרו כמה דברים מעניינים:
1. "שוק המכשפות" זה דבר מזעזע...הם מוכרים שם גולגלות של קופים, כלבים ועוד כל מיני דברים שבעולם הנורמלי נחשבים כ"חיות מחמד"...
2. מצאנו שיש "הארד רוק קפה"...סוף סוף קצת ציויליזציה ומקום טוב להשיג בו קפה (רוני חייכה יום שלם לאחר מכן). חוץ מזה, יש שם אחלה מסיבות ביום שישי בערב  :) .
3. הספרדית של רוני השתפרה מאוד בתחום המספרים, והיא כל הזמן התמקחה עם המוכרים המסכנים וביקשה הנחות במחיר. קטיה מצידה, טענה שזה נורא מצחיק לשמוע את רוני מדברת, וציינה שזה נשמע בדיוק כמו הרוסים בארץ שמדברים עברית (משהו בסגנון "מי הזיז קופסה זאת"...) ולכן היא מכנה את רוני "לובה הספרדיה".
4. קטיה קמה בבוקר והחליטה שכדאי לקפוץ לרופא של הביטוח כי הקול הצרוד והסקסי איתו היא קמה בבוקר כבר כשבוע מתחיל להציק לה. הרופא מצידו אמר שזו דלקת גרון, והעמיס על קטיה במספר סוגי כדורים שונים. באותה ההזדמנות גילינו גם שקטיה רזתה 5 ק"ג, והיא כעת זוכה לכינוי "הגפרור" בפי רוני...
5. עוד משהו שגילינו ב"לה פאז" זה שהעיר הזאת אחראית לרצח עם... הכל בערך עשוי מ"בייבי אלפקה" (ואנחנו מדברות על תיקים, נעלים, כובעים, כפפות, צעיפים וכו'...)

מ"לה פאז" נסענו ל"אורורו". היה לנו עניין מעניין עם הכרטיסים, ועכשיו נחשוף אתכם להגיון הבוליביאני:
אם אתה בא כשאין תור, ואף אחד לא רוצה לקנות כרטיסים לשום מקום, ואתה מבקש כרטיסים למחר בבוקר, לא ימכרו לך אותם, כי יש עוד מספר אוטובוסים שיוצאים לפני.
יחד עם זאת, אם תחכה שעה, אפילו אם יהיה את התור הכי ארוך בעולם, למיליון אוטובוסים למקומות שונים, ימכרו לך את הכרטיסים, כי אין עוד אוטובוסים למקום שאתה רוצה להגיע אליו, לפני. יוהו...
וככה הגענו ל"אורורו" (גררר... המשך יבוא... )

מ"אורורו" (גררר...), עשינו טעות "מזערית" והחלטנו לקחת אוטובוס ל"אויוני". (כולה 9 שעות).
נחלוק אתכם את חוויות הנסיעה:
1. מזג האויר באוטובוס היה קפוא. שכבת קרח קטנה עטפה את החלונות, אולם שכבת הקרח הזו התנפצה כל הזמן.. ותכף נסביר לכם למה...
2. מסתבר שהדרך היא דרך עפר... לכל אורך הדרך. זוכרים את ה"טלטולית" בצבא? אז הרבה יותר גרוע.
השיניים של רוני השמיעו קולות נקישה (ולא מקור, אלא מרעידות) שהשתלבו נהדר עם קול פגיעת האבנים הקטנות שגלגלי האוטובוס העיפו על החלונות (ולכן גם שכבת הקרח לא שרדה).
במהלך הנסיעה, (ולאחר חשיבה מאומצת... ) הבינה קטיה את העוול שאנחנו עושים לתותים כשאנחנו שמים אותם בבלנדר עם קרח. היא ממש חשה הזדהות עמוקה איתם.
התוצאות לתיקים ולמספר חפצים לאחר הנסיעה היו מזוויעות. (כיסויי תיק קרועים, מלאים אבק, שמפו של רוני שקיבל מרקם מוזר (קצפי במיוחד) ומשחת שיניים "קולגייט פסים" של קטיה, שאיבדה את ה"פסים".
מיותר לציין שלא ישנו בנסיעה.

ירדנו מהאוטובוס לקור המקפיא של "אויוני" (10- מעלות), וגילינו שיש כמה דברים שקופאים בקור הזה:
1. האף של רוני.
2. עדשות המגע שלנו.
3. כפות הרגליים של קטיה. וזה סיפור מעניין...
הגענו למלון וקטיה שמה לב פתאום שמזמן היא לא הרגישה את כפות הרגליים שלה. מסתבר שהן פשוט קפאו, וקיבלו צבעים מגוונים כמו דגל אמריקה.
רגע של תושייה מצדנו, שכלל איתור כלי היכול להכיל מים חמים (פח זבל, קטיה) וברז אמבטיה בודד ממנו זורמים באופן מפתיע מים חמים  (רוני), החזיר את כפות הרגליים למצב סביר.

יום לאחר מכן יצאנו לסיור ב"סלאר", מדבר המלח הגדול ביותר בעולם.
הסיור היה מדהים, ראינו כמויות אדירות של מלח, וכשחזרנו החלטנו לברוח מ"אויוני" כמה שיותר מהר. השגנו כרטיסים לרכבת (קלי קלות, בטח כשנזכרנו באיזה סיוט זה אוטובוס, והסכמנו לחכות בתור הארוך, כרטיס אחד ב10 דקות...)

הנסיעה ברכבת היתה חוויה, במהלכה שוב נחשפנו להגיון הבוליביאני:
1. מספור הקרונות ברכבת לא קשור לכלום. קטיה רצה הלוך חזור לכל אורך הרכבת בניסיון למצוא את הקרון שלנו, בעוד רוני ניסתה לגייס שוטר שיעזור לנו למצוא את קרון המטען. חוץ מזה ליד ישראלית שפגשנו, התיישבה במהלך הנסיעה "צ'ולה" ענקית שתפסה לה את כל הכסא. די מצחיק לדעתינו :).
2. בכלל, במהלך הנסיעה, יצא לנו לתהות די הרבה לגבי אופן הפעולה של הרכבת.
קטיה דמיינה שהרכבת מונעת כמו האוטו של "פרד פלינסטון"... ושיש כמה בוליביאנים שמחוברים לקרון הקדמי ומושכים את הרכבת. השערה נוספת שהיא העלתה היתה שלרכבת מחובר מאחור "מנוע הודף מוצק" גדול, אבל הפרצוף התמה שרוני עשתה גרם לה לוותר על הרעיון.
רוני מצידה חשבה שהרכבת עובדת כמו "פורפרה" ושיש חוטים ארוכים המחוברים לגלגלים אותם מושכים כדי להפעיל את הרכבת.

כך או כך, הגענו שוב ל"אורורו" (גררר...) ישר על הבוקר, ואצנו לנו להזמין כרטיסי אוטובוס ליעד הבא. לצערנו, גילינו שיש שביתה של הכורים הבוליביאנים ושנאלץ לחכות בעיר עד הודעה חדשה (או כמו שהשוטרים הבוליביאנים מכנים את זה, "מחר, מחר...")
אחרי יומיים בעיר (שהיא ללא ספק, העיר המשעממת ביותר בדרום אמריקה) נשבר לנו לחלוטין, והחלטנו לעשות את מה שכונה לאחר מכן, "יציאת אורורו".
"יציאת אורורו" כללה אוטובוס למחסום של הכורים, 7 קילומטר ברגל עם תיקי הגב הגדולים (המוצ'ילות) והתיקים הקטנים, ועוד נסיעה של ארבע וחצי שעות באוטובוס עד ל"קוצ'במבה". ועכשיו נספר לכם מה אומרים הרבנים על השם "אורורו" (ולמה תמיד מתווסף לזה ה"גררר"...).
"ויתאספו רק"ג (רבי קטיה גרייצר) ורר"ט (רבי רוני טהורי) ויהגו בשם "אורורו" כל הליל, ועם עלות השחר, עת זמן "יציאת אורורו", יגיעו הרבנים לפתרון. "אורורו" על שם שארורה היא העיר. "

קיצר, הגענו סוף סוף ל"קוצ'במבה", עיר מפותחת עם מזג אויר חמים ונעים, וגלידריות אדירות. התמקמנו בעיר ונסענו לפארק הקופים הסמוך ל"ויה טונארי". הרגשנו בבית.... :)
מ"קוצ'במבה" לקחנו אוטובוס ל"סנטה קרוס" (באופן מפתיע, הגענו ביום הכי קפוא בשנה), ומכאן יש לנו טיסה לברזיל, אבל לפני כן אנחנו מתכננות לטייל קצת באיזור.  

חוץ מזה, בתור צ'ופר, החלטנו לצרף לכם היום 2 שירים שכתבנו במהלך הנסיעות. השיר הראשון, נכתב בעקבות חווית האלפקות שמשמשות לכל הביגוד הבוליביאני. השיר השני נכתב לאור העובדה שמרבית התזונה הבוליביאנית מתבססת על עוף. כן כן, גם אם זה בתור ארוחת בוקר. (קטיה טוענת שאם יום אחד תרנגולות יוכרזו כעוף מוגן בסכנת הכחדה, זה יהיה בגלל הבוליביאנים).


"רוצה להיות אלפקה" (לפי - "אוהב להיות בבית")
 
ביצוע: קטיה ורוני (במקור, אריק איינשטיין)
מילים: קטיה ורוני (במקור, אריק איינשטיין)
לחן: מיקי גבריאלוב
 
יש אנשים שאוהבים כלבים
יש אנשים שאוהבים חתולים
יש אנשים שאוהבים דגים
ויש כאלה שאוהבים ציפורים

אבל אני רוצה להיות אלפקה
עם הצמר, האזניים והזנב המסתלסל
אבל אני רוצה להיות אלפקה
כי עוף זה מסוכן וכלב מתסכל.
 

"יום בהיר של עוף" (לפי- "גלשן")
 
ביצוע: רוני וקטיה (במקור, "כוורת")
מילים ולחן: רוני וקטיה (במקור, דני סנדרסון)
 
יום בהיר של שמש
אין שום עננים
אבל בבוליביה
כולם כבר מבשלים,
העוף כבר במחבת,
או אולי על גריל
כך או כך לנו,
זה נראה מגעיל.

שוב אנחנו מחכים
לעוף על גחלים, הנה בא עוד עוף גדול
זהירות, רק לא לזלול,
מהזנב עד המקור -
אוכלים הכל לא צריך לבחור.

ד"ש בינתיים, נעדכן בהמשך.
Slideshow Report as Spam

Comments

sirovsky
sirovsky on

Hmmm...
to view - change encoding and set 'right to left'.

øáðéí, òøéí àøåøåú, ùéøé àìô÷åú...
ðøàä ìé àå ùäáðåú 'òì îùäå'?!..

[ì÷åøàé äáìåâ äîáåâøéí - úùìçå ìé îééì, àðé àñáéø...]

øåðé - ìà öéôéðå!

Add Comment

Use this image in your site

Copy and paste this html: