Dia del amor y amistad
Trip Start
Jan 12, 2010
1
102
115
Trip End
Jul 07, 2010
Cartagena, Colombia
Saturday, September 18, 2010
הדבר היחיד שעשיתי היה להסתובב קצת בעיר העתיקה עם המצלמה ועם הסיסטם אוף א דאון באוזניות הדאב המגניבות שלי שיוצרות מסך ביני לבין הסביבה, וביחד עם המוזיקה ניתוק די הזוי מהמציאות שנותן אפשרות ללכת ברחוב ולצלם ובאותו הזמן לראות את עצמך כמו מתוך מסוק משטרתי ולחשוב בזמן הזה.
בהשראה השיחה עם מרק, חשבתי על זה:
לפני שקניתי כרטיס טיסה היתה לי דילמה לאן לטוס, מצד אחד היה לי את הספרדית שרציתי ללמוד ואת הנופים המטורפים של פטגוניה, מצד שני הייתי ממש מאוהב בהודו והרגשתי שלא מיציתי את המדינה, ובכלל המזרח קרץ לי גם. מלא חברים כבר היו, וזה כמו שיחה על בחורות כשאתה בתול ואין לך דרך להשתתף בה, אז אתה עושה את עצמך מאוד מתענין פתאום במה שיש בטלויזיה - רציתי שגם לי יהיה משהו להגיד בנידון.
בסוף כולנו יודעים במה בחרתי, ולמרות שהנופים בפטגוניה לא ממש הצדיקו את עצמם, עדיין אני חושב שהבחירה הייתה מצוינת.
לא יודע אם זה אני, השפה או האנשים פה, אבל אני לא מכיר אף אחד שהצליח באמת ליצור קשר עם אנשים במזרח, חברים יענו, מערכות יחסים יענו (אפילו קצרות) או הביא חברה הביתה יענו.
טוב זה לא שלהביא חברה קולומביאנית הביתה נכלל ברשימת הטו-דו שלי, אבל עדיין.
באסיה אתה = תייר, והם יכולים להיות נחמדים איתך, אפילו לשתות איתך בירה, אבל דיסטנס אף אחד לא שובר, לא ראיתי את זה לא בהודו ולא בנפאל, וגם כל מי שהיה במדינות אחרות, אפילו אם בילה כמה לילות בודדים עם איזה בחורה תאילנדית עדיין זה היה סוג של זנות ולא באמת קשר בינאישי.
נראה לי שפה זה שונה, אמנם עולם שלישי במלא מקומות, אבל בערים מעל 100 אלף איש הם כן מחשיבים את עצמם מודרניים, ובתור כאלה כבעלי תרבות ולכן רצון להכיר תרבות אחרת (טוב אולי הגזמתי עם הציניות פה)ולכן אפשר להכיר, לדבר, לשתף.
לך תדע אולי בהודו ב4 הערים הגדולות זה גם ככה, בטוח שזה ככה, כדוגמה אפשר להביא את אותו הווישאל שנפגשתי איתו אחרי זה בדלהי, אבל זה בודדים, ולא תופעה כמו פה.
ובסוף זה מה שעושה לך את הטיול, האנשים, הדברים הלא תיירותיים ולפעמים הלא מענינים שאתה עושה עם מקומיים, ולא הכנסיה או השייט בסירה שאתה עושה. נופים, כמה יפים שלא יהיו לא נחרטים בזיכרון, ואנשים כן, לפעמים, מצליחים לעשות את זה.
דבר טוב הוא שכולם מדברים פה את אותה שפה, אז זה רק פעם אחת ללמוד, ולא כמו ללמוד תאי קוראינית וויטנאמית, שלא לדבר על הניבים שלהם. ובאנגלית הרי לא באמת אפשר לתקשר, זה יותר מדי מעיק עליהם, על אלה שיודעים בכלל, ואלה שלא יודעים? בכלל יש עליהם שלט של אין כניסה.
הקיצור - תודה לאל שבחרתי בדרום אמריקה!
Comments
Try Japan.
I was a complete stranger there, no place to hide....
But the girls there are Hot! I wish I had a night with a all tattooed Japanese girl :)
I don't agree that scenery and images don't last in your memory, but you can say that it's the interesting people you meet along the way that make the trip YOUR trip, a unique experience of how YOU will remember that place, and that would be totally different from someone who met other people or none at all. I do agree that the more local people you meet, the more unique and special your trip becomes for you (i.e. it's more than just the Lonely Planet basic experience).
You can look at it this way - the scenes you see are the background of your memories, and the people you meet fill these memory scenes as the foreground.
Think about it.
On the note - Yalla Italia!! ;)
I agree with Lior.
In every trip I've been, whether it's a business trip or pleasure, the people that around me make the experience unique.
For instance, I think that my Japan experience would be a lot more different and pale if I wasn't working there for 3 weeks and socializing with the local colleagues.
adi, i hope that your wife doesnt read your comments :)
and litwak, i dont want to admit that i agree with you, but a man got to do what a man got to do :) - you are completely right.
Don't worry, she knows that :)