The road home

Trip Start Apr 19, 2009
1
155
158
Trip End Apr 18, 2010


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow
Where I stayed
in the el al plane

Flag of Israel  , HaMerkaz,
Sunday, April 11, 2010

קו האופק המאונך החל להציף את העיר הגדולה. בין גורדי השחקים, משכנם של העשירים, ובקתות העץ והפח, משכנות הסלאם העני.בקושי רב מצא האור את שדה התעופה שקבור בתוך הגוש העירוני. שעות אחדות קודם לכן המריא מטוס מהמסלול. לא גדול ולא קטן, לא בולט ולא מכוער. מטוס לבן עם עיטורים כחולים בזנבו. לו היו גלי האור יצור תבונתי ולא אנרגיה היו חשים בחשיבותה של הטיסה. ובחוטים שהמטוס ניתק בעוצמתיות רבה בהמראתו מאדמת הודו, ובפקעת חוטים חדשה שהחל לטוות וישלים את תחילת התהליך בנחיתנו על אדמת ישראל. אך האור הוא רק כלי, כלי של מסורת מתמשכת, בגלגל היום והלילה. ולכן נמשך אחרי נתיב המטוס לא מסקרנות גרידא אלא מאופיו.
לאחר שגמר להאיר את מבני הבטון הגדולים ומשטחי הזכוכית והמתכת החדשניים, ואחר ששפך מקצת על משכנות הדלות, קיפץ לו האור בחדווה רבה אל מי הים הערבי. האור אוהב מים והם מחזירים לו אהבה, ומקרינים מקצתו לשלל כיוונים. אולי הוא אוהב מים מכיוון שהם מעמידים לו מראה לעצמו. אולי האור נרקיסיסט במקצת. שאלה זו נשארת עלומה, לפחות עד שתשיב עליה יוצרתו, החמה. הוא התקמר עם הגלים, גלש על הטיפות ונשק למשטח המראה הזוהר.
כעבור שעה שוב עלה אל החוף, כעת גלש הוא על מרחבי המדבריות הערביים. שיחק עם גרגרי החול שנישאו ברוח הבוקר, האיר את המרחבים העצומים של אי ערב. ומשם החל לעלות על ההרים האדומים, מצפה בסוף העליה לפגוש את הים המלוח שמקבל את פניו. כשעבר מטיפוס לירידה, ציפה בתקווה קלושה לראות את הנהר הגדול שזרם לו מלפנים, וכעת כבר שנים רבות שלא נראו עקבותיו, המקום נהיה צחיח כהרים המערביים לו, חשב.  גם חברו ים המוות הצטמצם לאחרונה. אך אלו בעיות כבדות משקל לשביב אור קליל. 
משגלש על הגלעד והגיע לשבר החל לטפס על צידו השני אל הרי יהודה וירושלים. האור הבחין שנכנס אל הארץ שבין הירדן והים, והאט במעט את התקדמותו. לעיני האדם הרגיל לא היה שום הבדל, וכי מהם שברירי שניה מתוך יממה. אך לאור עצמו, היה הבדל. כי הוא ידע שהמקום שונה וחוקיו אחרים ומיוחדים. משחר האנושות שוקק חיים ומוות, שמחות ואסונות. מרחוק הבחין בירושלים, העיר האגדית, העיר הנצחית. על אף שהסתקרן לברר, מהו סוד קסמה שמושך אחריו מיליונים למלחמות כבר אלפי שנים? הוא ידע שהאנרגיה שונה שם, כאנרגיה הבין לנפשן של אנרגיות. אך היה רחוק מעולם נפש האדם, כרחוק מזרח ממערב. ולכן האהבה והשנאה, השלום והמדון, הגאווה והשפלות, היחודיות והשגרתיות, התשוקה ודחייה לא היו אלא מילות תיאור באוצר שפתו ,ולא ביטאו עבורו כלום. באחד הימים הוא ישאל את אבני המקום. משיפסיק לנדוד סביב העולם ולהאירו ויהיה לו זמן לשוחח עם שוכני ירושלים הותיקים הללו שכבר ראו הכל. מהרי ירושלים התדרדר הוא במורד אל השפלה. ושם לבסוף הוא מצא את המטוס שנחת שעה קלה לפני זה. מחובר לאחת מזרעותיו המפלצתיות של תמנון בטון וזכוכית ענקי, אך לא היה לו זמן רב להרהר באסוציאציות שנוצרו לו ממבנה זה. היום הגיע, קו השעה התקדם והוא עימו.מוזר, שבאותו הזמן, בתוך המבנה עמד לו נוסע אחר וחשב בדיוק את אותם המחשבות על גודלו הנפילי של הבניין. אולם חוזרים עצום, עמודי תמיכה עבים, תקרה גבוהה, חולנות ענקים, מבצר מתכת, אבן וזכוכית מודרנית. למה יצרוהו כך? למה בכדי לפאר את מעשי האדם הכבירים מחד, צריך לגמד את האדם העובר בתוכם מאידך? למה אני זקוק לתקרה של עשרים מטרים מעלי? אולי זה להעלות את רף הגובה, חשב אותו האיש, כשנזכר שכבר כמה עשורים מחפשת נבחרת ישראל בכדורסל סנטר ולא מוצאת. מחשבות אלו נגנזו ברגע שפקידת הגבול קראה לו להחתים את הדרכון. 
איך זה שרק בישראל עושים בעיות על הדרכון הקרוע שהודבק מחדש? והרי כבר עברתי כמה וכמה גבולות במסעותיי. העולם המוחשי נדחף ללא רחם אל המרחב של עולם האידאה. מנסה בכוח להשתלט על המקום שנגזל ממנו, שנה קודם לכן, בטיסה שיצאה מב"ג לעבר ביג'ינג. כבר בטיסה  הדיילת חילקה עיתונאים בעברית, מפיצים רוע קטנוני וסיפורים זוועות עטופות כממתקים. רכילויות על גבי רכילויות. תמיד למצוא את הדבר הבא שיהלום באנשים, מה שיזעזע את המדינה. גם התוכנית "ארץ נהדרת" שודרה בטלויזית המטוס, נותנת סקירה מקיפה על המעידות של פוליטקה והתרבות במהלךהתקופה האחרונה. 
ישראל, עוד לא מעכל את הנחיתה. שקוע בתחושת האבדון השקרית. אויבו של כל מטייל ותיק. תקופת הזמן והווית החיים שלא יחזור. החוייות שכעת רק זיכרנות. נחתם הגולל על ארכיון הזיכרונות הללו ולא יתווספו לו חדשים. כעת אני פגיע. אני חייב להשאר צלול. אני צריך לשמור על מה שבניתי בשנה האחרונה. שלושה ימים שלא ישנתי טוב. נסיעה במושב אוטובוס למומבאי בליל חמישי, ניצב בסרט בליל שישי וכעת טיסה קצרה מידי בליל שבת. אולי מתרגלים מתישהו לחוסר שינה, אבל לא כעת. 
 לאט לאט נפרדת המאסה של הטסים לפרטיה, מדבוקה אחת בבטן המטוס, לקבוצות בהחתמת דרכונים, למשפחות במסוע התיקים ובודדים ביציאה מדלתות הנמל. יחידי יצאתי לעבר תחנת הרכבת בדרך ליעדי האחרון לפני הבית. אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני.
Slideshow Report as Spam

Use this image in your site

Copy and paste this html: