Bolliwood movie star

Trip Start Apr 19, 2009
1
154
158
Trip End Apr 18, 2010


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow

Flag of India  ,
Saturday, April 10, 2010

ירדתי אחרי נסיעה ארוכה בצפון מומבאי. אני לא יודע למה התעצלתי לשאול את הנהג מתי לרדת. אך כשלבסוף שאלתי גיליתי שאני רחוק 12 ק"מ מקולאבה, איזור התיירים של מומבאי. חושיי לקראת סופו של הטיול נחלשים. או שמא היתה זו מעידה רגעית. כי הדבר הבא שעשיתי היה ללכת לתחנת הרכבת ולגלות לבד איך אני חוזר לקולאבה. 
כעבור עשר דקות של חקירות, היה בידי כרטיס לתחנת צ'רצ'גייט ועמדתי על הרציף של הרכבת הקלה במומבאי ממתין לקורנות שיעברו. לו הייתי יודע שזו הולכת להיות מלחמת קיום לעלות על הרכבת בשעה 8 בבוקר, אולי הייתי קונה לי איזה חרב בשוק אנג'ונה לפלח לי נתיב בין חומת ההודים הבצורה. אבל עם תיק ענק מלא הפתעות שוק אנג'ונה, וחוסר באינסטנקיטים  של הודים מקומיים. כולם עוד מסתערים על הקרונות לפני שהרכבת עצרה, המקומות הריקים המועטים מתמלאים במהרה, והקרונות המפוצצים כמעט מקיאים מכולם את ההמון ההודי שממהר לעבודתו בדאון טאון מומבאי. אנשים נתלים על דגרשי הכניסה, צפופים כסרדינים. לא היה לי סיכוי. 
 
אחרי שתי רכבות למדתי את הטריק. הייתי מוכן להסתער על הרכבת בעצמי. קפצתי ונבלעתי בהמון המחבק, השואב פנימה. הנחתי את התיק למרגלות רגלי. מעבר לזה לא היה מקום לזבוב. גם את השאיפות ונשיפות היה צריך לעשות בתיאום מחשש שכולם ישאפו והקרון יתפוצץ. הדבר הבולט ביותר הוא מאות ידיים שנשלחו אל התקלה לאחוז בווים ובעמודים. כל יד מבשרת על איש שנמצא מתחתיה. רוח קרירה נשבה בתנועת הרכבת, תענוג גדול מהחיים, הכל יחסי.
 
אחרי חצי שעה ירדתי מהרכבת בתחנתה האחרונה. מי שלא נסע ברכבת של מומבאי לא היה במומבאי. כמעט פלא עולם אנושי, כיצד מכניסים כל כך הרבה אנשים לתוך מקום כה קטן. זה הזכיר לי את המחלקה האחרונה ברכבת לבנגאלור. והגעתי למומבאי של התיירים. 
 
דבר ראשון שעלה בראשי, איך אנשים מקבלים פה שוק הודו לעזאזל? לא רק שקולאבה היא רובע מהמטופחים שראיתי בהודו, קולאבה גם נקייה, ללא קבצנים, עם אווירה רגועה ובנייינים יפיפיים. בהשוואה למיין באזאר של דלהי, זוהי אירופה. אולי שנה של חיסון מפני מפגעים אנושיים גרמה לי לכתוב שורות אלו. אבל הופתעתי לגלות עיר שלא ציפיתי שקיימת בהודו. הגעתי להוסטל של צבא הישועה - המגן האדום. שילמתי בהחרש את המחיר המופקע שהם דרשו ממני, פי שלוש ממה שילמתי בחופי גואה, ועוד לדורמס מלוכלך ומוזנח. לפחות השכנים היו טובים בעיני.
 
הגעתי למומבאי במטרה ברורה. אני צריך להופיע בסרט בוליוודי. זה גם לא כל כך קשה לקבל הצעה למשחק. רק צריך להיות בזמן הנכון במקום הנכון. הקהל ההודי כנראה מת על זרים, כי כמעט כל יום ישנם גיוסים לסרטים. ההצעה לא איחרה לבוא. בחור פנה אלי בפתח הגסטהאוס ושאל האם אוכל להופיע בסרט, שמדמה בית חולים אנגלי. צריך חולים, אחיות ורופא. 500 רופי, ארוחת ערב ואוטובוס הלוך וחזור. שעות העבודה הן מ19 בערב עד 4 בבוקר. בשביל פרסום ותהילה צריך להקריב. התנדבתי מיד, והדגשתי שלא חשוב לי הכסף, רק זמן מסך.כשחזרתי לחדר גיליתי שרוב המאכלסים אותו נודבו לסרט בית החולים. שני בריטים שהתיידדתי איתם, ועוד בחור איטלקי שכבר מטייל שש שנים וכעת חוזר לחופשת בית קצרה. יצאנו אני ואלכס האיטלקי לנקודת המפגש. 
 
ששה עשר זרים, בנים ובנות מכל רחבי העולם עומדים במדרכת הרחוב הראשי של קולאבה, עלומי שם, מחוסרי אבק כוכבים. ממתינים לאוטובוס שיקח אותם לעבר עתידם כשחקני קולנוע מבטיחים, משכורות ענק, מכוניות יוקרה ונשים לרוב. לא נראה שמישהו חשב ככה. אבל כולם חשבו שזה יהיה אחל ה של קטע לספר אחרי זה לחברים בבית. מלבד העובדה שזו אחת הדרכים הטובות להעביר לילה במומבאי. בריטים, שוודים, צרפתים, אוסטרים, אמריקאית, איטלקי וישראלי מזדחלים בפקקי תנועה בלתי נגמרים ברחובות מומבאי החמים והמהבילים. מלאי זיעה, מנומנמים, ממתנים לעצירה, רעבים וצמאים מצפים לארוחת הערב המובטחת. נוסעים כבר שלוש שעות אל היעד, בית חולים בפרברי מומבאי. אוטובוס כחול וזוהר, שלט ענק "סיור בבוליווד" ופרצופים מערביים לא עוזרים לנו להתמע בפקק. כל ההודים בוהים, מצביעים, מחייכים. 
 
לבסוף הגענו. ירדנו מהאוטובוס והמפיקה / מלהקת קראה לי. אתה תהיה הרופא. לא איבדתי את זה, אני עדיין משדר אמינות בטחון ומקצועיות, גם עם הזקן חזרתי-בתשובה-ואני-בברוגז-עם-הספר-שלי שלי. ואולי היתה זו שעת לילה מאוחרת והיא פשוט רצתה לגמור עם הצילומים. 
 
הלונגי ירד מיד. גם השרשרת והצמידים. במקומם קיבלתי מכנסים מכובדים, חולצה ורודה מכופתרת, חלוק לבן וסטאטוסקופ, לאמינות.  דוקטור למופת. ישר נשלחתי לאתר הצילומים להרצות לשחקנית יפה ודומעת מגליצרין שהבחור ששכוב במיטה לא יתעורר אף פעם והוא אינו מרגיש שום דבר, באנגלית רהוטה ותנועות גוף שזיכו אותי במחמאה מהבמאי. אחרי שאני אכבוש את בוליווד, יגיע גם תורך, הוליווד!
 
צוות אחיות ואחים יחד עם חולים מדומים, התגבש מתוך חבורת הזרים. נשלחנו לדמות רחבה של בית חולים, התנהלות יום יומית במסדרון. אפילו שוט של אחיות עולות במעלית, שצולם מקרוב הודות לשיערם הזהוב. בין לבין, הכרנו את האנשים, דיברנו, צחקנו. אני אירגנתי מרוץ כיסאות גלגלים, זכר לאותו מירוץ אגדי שאני וחבר עשינו במסדרונות בי"ח מאיר כשהייתי בחטיבה. התגלתי ככישרון טבעי. כעת אני מתלבט האם להמשיך בקריירת השחקן שאחזור לארץ אן שמא אעשה הסבה לכדורסל נכים?
 
ארוחת ערב מפתיעה ומפנקת. אנשים נחמדים שמנסים שתרגיש בנוח. השעות עברו. השחקנית הראשית התגלתה כמותק של בחורה. למרות הלוק של הפרחה הטיפוסית בארץ, היא די חכמה ושאפתנית. ישבתי ודיברתי איתה על הקריירה שלה וטיול שלי. חבל ששכחתי להצטלם איתה בסופו של יום. 
 
חזרנו בשעה 6 בבוקר אל קולאבה. לא רק ששילמתי הון עבור המיטה שלי בסלווישן ארמי רד שילד, בסוף גם לא השתמשתי בה. אבל מצד שני הרווחתי 500 רופי שיצטרפו לאלפי הרופי שנשארו לי ואין לי מושג מה אני אעשה איתם. אני מבקש מכל קוראי, בכל לשון  של בקשה, שלא לפרסם את דבר הגעתי ארצה למדורי הרכילות הישראלית, אני לא רוצה צבא מצלמות פפארצ'י וקהל עיתונאים צהובים בפתח אולם הקבלה של בן גוריון. אני בסך הכל אדם צנוע שזוכר מהיכן הגיע. אני אנצל את הזמן הנותר ואחבר לי נאום קצר לרגל זכייתי העתידית באוסקר.  
Slideshow Report as Spam

Use this image in your site

Copy and paste this html: