Lonley beach

Trip Start Apr 19, 2009
1
150
158
Trip End Apr 18, 2010


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow
Where I stayed
garden hats

Flag of India  , Karnātaka,
Friday, April 2, 2010

שלוש לפנות בוקר ואנחנו יורדים בצומת אפלה בפיתחת מלון חשוך. אוטובוס השינה שלקחנו לגוקארנה, עצר באמצע שום מקום והורה לנו לרדת. יבוא מיניבוס עוד חצי שעה, אמר הנהג ונסע. יבוא מיניבוס עוד חצי שעה, חזר אחריו כתוכי בעל המלון המנומנם וחזר לישון. לא יבוא מיניבוס עד הבוקר, ניסה נהג ריקשה למשוך את לקוחותיו מתוך ייאוש. ישבנו קבוצה של עשרה אנשים וחיכינו.

זו אחת הסיבות המרכזיות שאני שונא חברות נסיעות ואוטובוסים פרטיים. אחת שילמת את הכסף, אתה לגמרי בידיים שלהם, והם אחרי שהבטיחו לך פאר והדר, דיוק בזמנים ונסיעה שקטה ורוגעת תמורת חלק נכבד מכספך. מורידים אותך להמתין באמצע הלילה ללא נודע. בלוקל אתה מקבל בדיוק מה שילמת עבורו, לא פחות ולא יותר. באוטובוס פרטי התמורה תמיד תהיה קטנה מהעלות.

המיניבוס נעצר מוחנו כעבור כמעט שעה. וחצי שעה נוספת ואנחנו בגוקארנה, העיר. עדת ריקשת תאבת בשר תיירים עייף, משחרות לטרף קל שיורד ממדרגות המיניבוס. מי יתמקח איתם על המחיר בשעת בוקר כה מוקדמת? מי יעז לשבור את השגרה? אני. כל התיירים לקחו מונית לחוף. קולות מיקוח חרישיים של תיירים אירופים עצלים, נדמו מיד. הריקשות נסעו עם שלל הבוקר אל החופים, קודלי ואום ביץ'. אני ולירון עשינו חשבון פשוט. גם אם נתיצב בשעה חמש בבוקר בקודלי, מי יכניס אותנו לגסטהאוס שלו? מי יתעורר לפתוח לנו את הדלת? מי לא יעיף לנו סטירה, אם ננסה להתמקח על המחיר? עדיף להגיע בבוקר. ישבנו וחיכנו. נהג ריקשה מופתע הביט בנו. יכול להיות שהם לא מבקשים להגיע לשום מקום? משחק מוחות בינינו ובינו התנהל כעת. למי יש יותר זמן, מי ישבר ראשון ויפנה אל האחר.

חצי שעה והוא הגיע לשאול לאן? קודלי, ענינו. 200. לא, זה יותר מידי, 80. 180. לא.  בזו הסתיימה המערכה הראשונה. הוא נסוג. חיכנו עוד חצי שעה. נהג אחר עבר. הוא שאל את הראשון. ואז פנה אלינו, 100 לקודלי. לקחנו. חצי מ"התעריך המיוחד" לשעת לילה מאוחרת. הגענו כמעט בזריחה. הים הערבי חם גם בלילה. הנחנו את התיקים על החוף ונכנסו לטבילה לילית. להפתעתי המים היו חמים כמעט כמו ביום. ירח מלא האיר את החוף וראיתי את שני ההרים שתוחמים את הקשת של קודלי. חצי עיגול של חוף חולי בין שני גושי סלעים. בקתות אחדות מבצבצות מיער עצי הקוקוס מאחורי החול הלבן. מעט מסעדות ומעט גסטהאוסים.

שמש עלתה. ואיתה באו התושבים. גילנו שהתעריף המקובל הוא 100 לבקתה. התחלנו לסרוק את החוף בכדי למצוא מקום ראוי. בדרכנו נתקלנו בבקתות קש בלי כלום. הרד קור. מאורר, חשמל, אור, מיטה, כילת יתושים, הכל מותרות שלא נמצאות שם. ארבעה קירות קש, שני מטר רבועים בקושי. שאלנו את אחד התיירים כמה הוא משלם. 60 בעונה, 50 מחוץ לעונה. רק אם ישלמו לי, אני אשן בלי מאוור בחום הנורא של הודו באפריל, וגם לא בטוח.

מצאנו בקתה נורמלית בכפר הקטן, מיטה וחצי, מאורר מגמגם והפסקות חשמל רבות . בעל בית נחמד, שאמר בתחילה 150 ועל הפרצוף שלו ראו שאף הוא לא מאמין שיקבל את זה. מחוץ לחלון שלנו היה המקדש הכפרי ו"הכיכר המרכזית", רוויי תפילות ודיבורים. אנחנו ועוד חמש המשפחות של הכפר חלקנו שירותים ומקלחת רעועה בחוץ. חצי הרד קור.

קודלי הוא חוף גואה לפני 30 שנה. כעת מצפון מושבי בחוף פאלולים אני יכול לבצע את ההשואה. חוף תיירותי רגוע, גסטהאוסים פשוטים, קומץ נבחר של תיירים שמגיעים לפה, ומסעדות חלטורה שמטגנות כל מנה עם קטשופ. הכסף הגדול עוד לא נכנס לכאן. וכך רוב שעות היום העברנו בישיבה בצל וקריאה. בבוקר ובערב היו שעות שמתאימות להכנס לים מבלי לקבל כוויות מהחול הלוהט, או להתרטב מזיעה בדרך אל הים ובחזרה ממנו.

בצהרים קולות מנגינה נשמעו מרחוק. כשיצאנו לבדוק ראינו קרנבל צבעוני מאחד הבתים שליד החוף. כשעלינו אל חצר הבית, נתקלתי באחד הפסטיבלים הצבועניים שראיתי בהודו. עשרות גברים לבושים בגדים צבועניים, ועוטים לראשם כובע עצום, מלא פרחים בשלל צבעים, רוקדים לצלילי תופים ופעמונים. הצטלמתי עימם ונשראנו שעה קלה לראות את הריקודים והשמחה. פסיטבל שני ברצף שלנו, אחר הפסיטבל של המפי. למה לא כל יום ירח מלא?
Slideshow Report as Spam

Use this image in your site

Copy and paste this html: