Through the tourist eye

Trip Start Apr 19, 2009
1
156
158
Trip End Apr 18, 2010


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow

Flag of Israel  ,
Sunday, April 11, 2010

"מבוצרת בחומתה התורכית, שהעלתה חיוכים על פני יועץ הארטילריה של הדוכס, קורצת באלף חרכי ירי ומוארת באור השקיעה, אמדה העיר הזקנה את קרבנה החדש. מיד ירתה בו את תחמושתה הבדוקה: חצי צריחים מופזים, רשתות שמים ואור דמדומים כוזב, שנראה כאילו הוא ניתן להיעלס. ברכי הדוכס פקו. בלי שהיות, כמו על פי פקודה, בותר האוויר הייני  בסכיני כנפיהן של הסנונית, באבחת חצוצרות המשמר ובריח זיעתם של מתפללים. על תערובת זו של "משבי הערבית הירושלמיים, המסריחים והמבושמים בצואה ובלבונה", כבר קרא הדוכס בספרו של מלוויל, ואף על פי כן נחרד לבו. "אם יזכני האל בזיקנה מופלגת, אכבוש אותך!" אמר את המילים בליבו, אבל חש שהוא עצמו מפקפק בהן." (עשו/מאיר שלו)
אז, למה לא נסעתי לכפר סבא?כפר סבא רחוקה רכבת אחת וחצי שעה מנתב"ג, ירושלים שתי רכבות ושלוש שעות. בית חם לעומת הוסטל מעופש שגם אותו אני צריך לחפש בנרות, כי אין לי מושג איפה יש כאלו בירושלים. ועוד לא הזכרתי, מקלחת ומקום לתיק כבד. אבל המשך שנה רכשתי לי עיניים של תייר, מנהגים של אורח, דרך חיים של מסתפק במועט. במשך שנה הייתי במקומות מדהימים, מרשימים ועתיקים. בטירות ומבצרים, בערי מסחר ותרבות. באתרים לאומיים ומבנים מוגנים. לפעמים עלתה בי המחשבה, איפה ירושלים עומדת יחסית למה שראיתי.  האם גם היא מרשימה ומיוחדת? מקומות שקרובים לבית אנחנו לא נוטים ליחס לבהם חשיבות מספקת. עשרות פעמים שהייתי בירושלים, אולי מאות. אבל תמיד כבעל המקום, כתושב, כאזרח. עוד לא יצא לי לסוע מהחלטתי לביקור בירושלים. רציתי לבדוק האם השנה הזו לימדה אותי לטייל. ואיזזה מקום יותר מתאים לסכם טיול של שנה מאשר ירושלים? בירת העם היהודי, עיר הנצח,  העיר המיוחדת ואחת העתיקות בעולם.
רכבת ראשונה עצרה בתחנת הרכבת של מלחה ירושלים. יום אביבי רענן. כל הדרך משדה התעופה, אני יושב ברכבת ומעלה זכרונות של נופי ארצי, ומשווה אותם לנופים שנשקפים דרך החלון. הכל מוכר אבל שונה כל כך ממה שזכרתי. דה ז'ה וו של חיים אחרים, אולי בגלגול שונה. הרגשה מטורפת.
לא יכולתי שלא לעשות השוואה קצרה בין הרכבות. ספסל רך וכיסאות מרופדים, מקום ישיבה לשני אנשים בסין היו מכניסים פה לפחות ארבעה, בהודו לא היתה הגבלה על המספר. רכבת שקטה, מפליגה בשקט על פסיה. עננים כיסו את שאריות השמש עד שהגעתי לירושלים. וחבל כי רציתי ירושלים זוהרת באור החמה ושמיים כחולים ומאושרים. כנראה שאני אצטרך לדמיין את זה בליבי.
"עומדות רגלינו בשעריך ירושלים...ציון הלא תשאלי לשלום בחורייך, ציון זה האושר שואג בחזינו פראי" (יהורם גאון/ בשערייך ירושלים)
עוד לא החלטתי האם להיות ישראלי שחוזר ארצה או תייר שהגיע לביקור. כירדתי פנו אלי באנגלית, כנראה שאדם שלובש לונגי לא יכול להחשד כישראלי. זרמתי עם זה. ביקשתי באנגלית כרטיסיה, התיישבתי במקום, וביקשתי באנגלית צחה עם מבטא בריטי מובהק שיודיעו לי כשנגיע לעיר העתיקה. אישה זקנה חרדית עלתה לאוטובוס בקרית מרדכי, התיישבה מולי. כעבור כמה שניות היא הבחינה בלונגי שלי, אני לא יודע מה הקפיץ אותה. אדם לובש שמלה או שלשמלה שלי ולטלית יש הרבה מין המשותף. כולל פס תכלת וזהב. זכיתי לכמה קללות באידיש והיא עזבה בתרעומת. קבלת פנים חמה לבירה.
ירדתי בשער שכם (שער דמשק). בהחלטה אינסטנקטיבית צעדתי לשער יפו, למרות שאני אוהב את הכניסה דרך שער שכם ורחוב הגיא הרבה יותר. זכרתי מהתקופה שהייתי נער והסתובבתי בשוק המוסלמי, שלט של ניו שווידן הוסטל. זה נשמע לי אז כמקום מוצף תיירות שוודיות בלונדיניות, בגלל זה הוא נחקק בזכרון שלי, מקום טוב להתחיל את החיפושים שלי. צעדתי לאורך החומות, עברתי את השער החדש, והגעתי לשער יפו. המחשבה הראשונה שחשבתי לי היא נקי פה. האבנים לבנות ומצוחצות, אין שום זבל ברחובות. המדרכות ישרות והכבישים אסטטים. המחשבה השניה שעברה לי היא בן אדם, צא מזה. אם תתחיל להשוות כל דבר, לא תצליח לסיים.
עברתי בשער יפו, גם הוא נקי ולבן יותר מהזיכרון. אולי ניקו אותם כשביליתי בגולה. עוד כמה צעדים ואני רואה מרכז מידע לתייר של משרד התיירות. מי אמר ששר התיירות לא עושה כלום? פתחתי את הדלת ונכנסתי. פעם ראשונה שאני משתמש במרכז מידע לתייר, אירוני שהפעם הזו היא במדינת ישראל. הפקיד היה אדיב. נתן לי מפת חינם של העיר העתיקה וירושלים רבתי. סימן לי את ההוסטלים בתוך העיר העתיקה ולבסוף אמר לי שעוד כשעה יוצא סיור לעיר העתיקה בחינם. הודתי לו, ויצאתי לחפש מלון.
ההוסטל הראשון שלכד את עיני היה "פטרה הוסטל". נכנסתי ושאלתי לחדר. 70 שקלים למיטה בדורמס. לא אסון, חשבתי ולקחתי את המיטה. התארגנתי ועליתי אל הגג. ברגע שראיתי את הנוף מהגג של המלון הבנתי שעשיתי בחירה מצויינת. כל העיר העתיקה נפרשה לנגד עיני. מכנסית הקבר, ובית כנסת הרמב"ן ועד כיפת הסלע, כשברקע, הר הזיתים הר ציון, והר הצופים. מאחורי מגדל דוד בתפארתו. לא יכולתי לבקש מקום יותר מרכזי מזה. (ובכל זאת, 800 רופי, לדורמס!!!!).
השעה היתה כמעט אחת עשרה, ואני נזכרתי בסיור החופשי בעיר. מצאתי את המדריך ששיך לקבוצה שנקראת "ניו ירושלים", ביור בעיר בחינם, שירות שניתן בהרבה ערים ברחבי העולם. נרשמתי ויצאתי בקבוצת תיירים לשמוע מפי מוקי המדריך הישראלי על תולדות העיר ומקומותיה. המרדיך היה כרזמטי ושפת האנגלית שלו שוטפת. יחדיו יצאנו לבקר ברובע הארמני, בכנסיה הנוצאית הראשונה, בשוק הרומאי ברובע היהודי, בבית כנסת הרמב"ן שהפתיע אותי כי אני זכרתי קשת אחת חרבה, ולא מבנה מפואר, בלב הרובע היהודי, בכותל המערבי, סקירה מרחוק של כיפת הסלע ומסגד אל אקצה, ברובע המוסלמי שוקק החנויות, וסיימנו בכנסיית הקבר. סיור של שלוש שעות מתובל סיפורים היסטורים ועובדות מעניינות. מרתק. גם חברי הקבוצה היו מגוונים. לפחות אלו שהכרתי. שלוש בחורות מגרמניה. חבורה של ניגרים בלבוש מסורתי, בחור איראני מקנדה שבא לראות את מקדש הבאהים, וישראלי אחד שבטוח שהוא עדיין בטיול הגדול שלו.
אחרי זה יצאתי לשוטט קצת בשוק המוסלמי. אכלתי פלאפל ראשון בארץ הקודש, היה טוב כפי שציפיתי. אכלתי כנאפה מדהימה באחת המסעדות. מאצתי חבר חדש בשוק, שניסה למכור לי סנדלים ומצאתי את עצמי יושב אצלו בחנות שעה שלמה ומרצה לו על העורות בהודו על כוס קפה ובקלוואה. משם נדדתי עד לבית הקפה המקומי. ביקשתי נרגילה וכוס תה. ישבתי בין עשרה מקומיים, הכל פשוט כל כך כשאתה תייר, בלי מתח, בלי איבה מוקדמת, בלי דעות קדומות. פוליטיקה פשוט לא מעניינת. ויכוח התנהל בין האנשים, ברצלונה או ריאל. תרמתי את דעתי הדלה. כשהם עברו לדבר על חאמס, איבדתי עניין.
קבעתי עם הגרמניות ללילה. שנצא לשתות בירה באחד הפאבים בירושלים. אבל כשהגיעה השעה תשע, נפלתי שדוד למיטה. אולי זהו הג'ט לג, בהודו השעה כבר חצות. אולי כי קמתי בארבע בבוקר. אולי כי כבר שלושה ימים ברציפות שאני לא ישן בלילה. בין עם זה כיסא אוטובוס או מטוס, וסין אם זה צילומי סרט בוליוודי. ישנתי שנת ישרים והקצתי בשש וחצי.
"עיר חמה ושוקקת, ריבועי זהביה מדלקת" (שיר לערב חג/מירי אלוני)
מחלון החדר ראיתי שכבר אור בחוץ. והיום אין עננים. קירות מגדל דוד נעטפו באור צהוב זך ורך. ואני אצתי לגג מצויד במצלמה שלי. כשהגעתי לגג, ביכיתי את האובדן של הדקות הזריחה, השמש כבר הפציעה מעל להר הזיתים. ירושלים היתה יפה פי שבעתיים באותו הרגע. העננים שנתלו בשמיים בשמיים הכחולים, שילחו את דימיוני מה היה יפה המחזה עשר דקות קודם לכן, כשהעננים נצבעו בצבעי הזריחה הורודים והצהובים.
גם הצד האחורי לא קופח. מגדל דוד קיבל את אור השמש המזרחית וזרח אף הוא. בוקר ירושלמי קפוא, רוח חרישית משחקת בשולי הלונגי הלבן, אור חזק שמאחד את ירושלים לעיר אחת של גגות מחוברים. בדקות אלו הבנתי שהבחירה להגיע לירושלים היתה מההחלטות הטובות שקיבלתי בטיול שלי.
Slideshow Report as Spam

Comments

עמי on

אתה ענק ועשית לי לבכות. נו... בוא נפגש כבר

Ami on

Miss you

Add Comment

Use this image in your site

Copy and paste this html: