Stone city

Trip Start Apr 19, 2009
1
148
158
Trip End Apr 18, 2010


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow

Flag of India  , Karnataka,
Saturday, March 27, 2010

כעבור יממה וחצי של אוטובוסים הגעתי להמפי. עוד לפני שדרכתי על אדמת הודו שמעתי את השם המפי כ"מקום שאתה חייב לראות, אחד היפים בהודו". אז לקראת סוף הטיול, בחודש האחרון נסעתי לראות הכצעקתו. אוטובוס מקומי הוריד אותי לקראת דמדומים בהמפי באזאר. אז הבנתי שמלבד הכנה מיותרת של פרק שקראתי על המפי בלונלי פלנט, אני יודע שיש פה בית חב"ד, וזהו. טבעם של בתי חב"ד הוא להתמקם על יד קבוצות של ישראלים, וטבעם של ישראלים הוא להתמקם במקומות הטובים ביותר. על פי האנלוגיה הקצרה הזו, בצירוף הכוונה ממקומי לבית חב"ד, הבנתי שאני צריך לחצות את הנהר.
הבעיה שלמזח הסירות הגעתי בשעה שבע בערב. הסירה האחרונה היתה בשעה שש בערב. ובעוד אני עומד על המזח ומאמץ מוחי כיצד לחצות נהר גדול, הגיע הודי ושאל האם אני רוצה לחצות את הנהר תמורת 50 רופי. התעריף הרגיל הוא 15 רופי, ולרוב אני מנמנף את רודפי הבצע הללו, אך יד נעלמת התערבה ואני הסכמתי שיעביר אותי לנהר בתעריף המשולש. בלילה צעיר וירח כמעט מלא, בסירה רעועה, עברתי את הנהר לצד השני. אני ציפיתי מהאלוהים להפקה קצת יותר גרנדיזיות לכבוד הפסח. אבל תוצאה סופית, הגעתי.
מצאתי חדר די בקלות, ונכנסתי למקלחת, להשאיר כבודי כאדם. יותר מידי ימי נסיעות, אבק דרכים, חום סביל ולחות בלתי סבילה, השילו ממני כל זכר לתייר מערבי. גם האוכל ההודי נתן  אותותיו (אמבה מורכבת מתבלינים הודים ששמים בכל ארוחה). עוד לא הייתי רעב ולכן כשבעל הגסטהאוס הזמין אותי לאכול במסעדה שלו, אמרתי אח"כ ושאלתי איפה הבית חב"ד. הוא נתן לי כיוון ואז אמר "שבת שלום" בעברית. פתאום קלטתי שאכן זהו יום שישי, ואותי הביאו עד כאן בכדי לסעוד את ארוחת השישי כמו שצריך.
מיהרתי לבית חב"ד, מקלל על אובדן הזמן עד כה, ומצפה למצוא את שולחן השבת בקינוחים. אף על פי שמהכרותי את אופיים של הבתים בהודו, לא הייתי מתפלא למצוא אותם עדיין בתפילת מנחה. כעבור חמש דקות הגעתי למקום. עשרה ישראלים ישובים על מזרנים ושולחן נמוך עמוס כל טוב. מיד התפנה מקום וצלחת הוגשה לי, ואני עזרתי במלאכת הניקוין, ניקוי הצלחות הציבוריות לבטן הפרטית. במיוחד הוכחתי כישוריי בניגוב חומוס וטחינה בחלות שבת מתוקות.
האנשים שעומדים בראש הבית, מוטי, אשתו ליבי ואחיה יוסי, היו ידידותיים ומכניסי אורחים מההתחלה. ואני שמחתי ששיניתי את תוכניתי המקורית לליל הסדר - לא לחגוג אותו, והצטרפתי לסדר חב"ד.
בבוקר זרחה השמש, האיר היום ואני בחנתי לראשונה את הנוף המיוחד של המפי. בולדרים ענקים ועגולים מפוזרים בכל המרחב. אווירה צחיחה של מדבר אבל נהרות מים גועשים ואגמי ענק. שדות אורז ירוקים ועצי קוקוס צובעים בירוק את כתום המדבר. וסלעים עגולים, שנראים כחלוקי נחל שנפלו מכיס נפילים, חלקן עומדות במגדלים האחת על השניה. נוף עוצר נשימה מהגבעות המסולעות של האיזור.
הבטחתי לחזור לצ'ונט של שבת, ופגשתי את לירון. עוד ישראלית שבאה לחוג את הפסח בהמפי. יחד, על הקטנוע שלה יצאנו לשחות באגם  הגדול של המפי. שם נסכר ערוץ נחל גדול והפך לאגם כחול. שחינו. שטנו בקססונית, שזוהי סירה מסורתית קטנה ועגולה מקש, שקיבלה שמה מדימיון גדול לכלי אחר. המים הקרים היו מדהימים, בעיקר החום הלוהט של המפי. 40 מעלות בצל. ואף המצאתי ספורט מים חדש, תאואי מים (באפאלו) מים. נכנסתי לשחות עם הבהמות, לכדתי אחת, אחזתי בקרניה ורכבתי עליה בתוך המים. עם קצת יחצנות וקצת משקיעים זרים, הספורט יכול לתפוס בדרום אסיה. מים לא חסר וגם לא תאואים.
יום אחרי זה כבר הייתי בעליו החוקיים, לשלושה ימים, של אופנוע ספורט. כמעט. טוסטוס 50 סמ"ק מקרקע ומתניע לסרוגין. קראתי לו סבא אליעזר. יחדיו יצאנו לכפרים סביב המפי, גילינו מקומות יפים, נכנסנו למקדשים עתיקים בחגווי הסלע, פשוטו כמשמעו. וקינחתי במקדש הקופים לעת שקיעה. כמה מאות מדרגות מובילים למקדש על פסגת ההר הגבוה בסביבה. מקדש לאל הנומן, אל הקופים. ועדת מקורביו, להקה של עשרות קופים, בכל הגדלים שנהנים ממתנותיהם של המבקרים. בעיקר בננות וגרגרים.
ביום ליל הסדר. הפכתי להיות גם בעליו החוקיים של אבוב. הנהר בין שתי גדות המפי קרץ לי יותר מידי ולאחר שלא הצלחתי להוציא לפועל את הרפתקאת אלפי, הייתי צריך לפצות. קניתי אבוב ולקחתי אותו לתחילת הנהר. חששתי בזרמים חזקים ולכן לא הבאתי את המצלמה שלי. בפועל אחרי כמה אשדונים קטנים הנהר נרגע ואפילו קססוניות שטו לידי. בין לבין, ביקרתי, תוך כדי ציפה על החבר השחור, בעתיקות המפי שעל יד הנהר. אימפריה עתיקה, מבנים עצומים ומפוארים הפכו למוקד תיירים, שלא כזה מתעניינים בהיסטוריה של עם הודי זניח. גם אני ביניהם.  בשלב הזה יצאתי וחזרתי אל המלון.
עזרתי בבית חב"ד עד הסדר. ולחג הפסח התעטפתי בלונגי השבתי שלי ויצאתי לעבר בית חב"ד החדש, שנשכר בשביל חג הפסח. ביומיים שהספקתי להיות בבית חב"ד גדל שולחן הסדר מעשרה אנשים בקושי וליותר מארבעים. התיישבתי עם לירון בשולחן היהודים שהביאו את הבן זוג הגויי שלהם לסדר. מצחיק לראות אנשים מבחוץ שלא יודעים מהו פסח ומהי מצה, בוחנים בעיניים סקרניות את המרור, ומטבילים בתמיהה את תפו"א במי מלח. לו רק היו מבינים את מילות השיר "מה נשתנה"...
וגזר הדין על הסדר הוא חיובי. יש המון דברים ללמוד. אני חושב שזהו הסדר הטוב ביותר שהשתתפתי בו. בלי ד"ת, שמחה אמיתית, כל דכפין במלוא מובן המילה, שמחת האלכוהול מיין ענבים בתוצרת ביתית, והמון אנשים מעניינים צובעים את השולחן והסדר בצבעים שונים. ליל הסדר, חזרתי לסמפט אותך, אל תקלקל שנה הבאה.
המפי היא מקום מדהים, אבל אני עייף מהטיול. לו הייתי רואה את המקום הזה בתחילתו של טיול. הייתי שופך דפים של אהבה על הנוף, החי והצומח. אבל לאחר אחד-עשרה חודשים הוא מצטרף לרשימת המקומות היפים, וזהו. צר לי עלייך המפי, זו לא את, זה אני. יצאתי ביום אחרי להעביר את השבועות האחרונים שלי בחופי הים הערבי. הים המערבי של הודו.

Slideshow Report as Spam

Use this image in your site

Copy and paste this html: