Shanti, the first half
Trip Start
Apr 19, 2009
1
104
158
Trip End
Apr 18, 2010
Varanasi, Uttar Pradesh, India
Wednesday, December 16, 2009
הגעתי לעיר בשעה לילה מאוחרת. ותפסתי ריקשה מתחנת האוטובוסים לכיוון העיר העתיקה. הגעתי ל"שאנטי גסטהאוס" שנמצא במאניקארנטיקאט גאט. זהו המקום הראשי לשריפת גופות המתים בוארנסי. התמקמתי בחדר המשותף והגדול של הקומה השביעית במלון. משם כל העיר העתיקה של וארנסי נפרסה אל מול עיניי.
ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד. בסיבובים סובבים סביב עצמם אני חוקר את הסמטאות הצפופות של העיר הסבוכה הזו. בונה אט אט את המפה בראשי. סמטאות סבוכות ומפותלות הדומות אחת לחברתה, למזלי יש לי גבול טבעי מזרחי של נהר, אחרת הייתי אבוד לגמרי. הרחובות מלאים זוהמת אשפה ולכלוך. זה חדש לי, הכמות העצומה הזו. כסמרטוט עזוב של תרבית חיידקים וזוהמה כך נדמתה וארנסי לי ביום הראשון לשיטוטי בעיר.
שוכני הסימטאות של וארנסי אף הם מוסיפים לה מין הצבע הקלוף. קבצנים, כלבי רחוב, קופים ואצולת הסמטאות - הפרות. כל אלה ניזונים מן הפסולת של העוברים ושבים במעמד פטריכאלי של שרשרת המזון. לעיתים פרה שמנה חוסמת את כל הסמטה. ומה הפלא שזוהמה גלולה ברחובות כאשר פרות מסתובבות חופשי? ואחרי כמה ימים, הלכלוך נעלם. האדם, כישות הסגלתנית ביותר בכדור הארץ, מתרגל ומשלים.
יש איזה שהוא קסם, במבני וארנסי העתיקים. כשרידי אימפריה שחדלה מלהתקיים, עומדות החומות האדומות של העיר אל מול הנהר. מבני פאר עבר, שכעת נקברו תחת לכלוך השגרה. רק האורח הבא לרגע מוציא בדימיונו את הקבור והנסתר, ליצירת ממלכה עתיקה מסיפורי האגדות. ובשום מקום עוד לא נתקלתי במקום שדומה כל כך לרקע עיר המזרח מסיפור אלדין והמנורה כמו וארנסי. פה בין סמטאות צרות מרוצפות אבן, בתים צבעוניים וחנויות עתיקות ומסורתיות. כאן הזמן קפא, מלאכות עתיקות ושיטות מסורתיות עוד משרתים את בעלי המקצוע. חובצי הגבינה ועושי הממתקים, מגישי הצ'אי ההודי ומפריחי היונים, בוני העפיפונים ומשיטי הסירות. הכל כימי קדם חוכמת העבודה שעוברת מאב לבנו.
כל בוקר אני מתעורר לקולותיהם של המואזינים, בשעה חמש וחצי. עוד לפני השמש מופיעה מצידו של הגאנגס, נשמע קולם של המזמרים. כקוביות דומינו נופלות, מסגד אחר מסגד מתחילים הקולות, מאוושה חלושה רחוקה עד קול צעקה של המסגד הקרוב. פה הזמירות נעימות מאשר במסגדי הארץ, וניכרת השקעה. אך גם שירת זמיר לא מצדיקה התעוררות בשעה 5:30 בבוקר.
אני מתעורר מוקדם ומשוטט על גדת הנהר. שגרת החיים ההודית שמתעוררת אל מול עיני מרתקת. הנהר משמש לא רק בתפאורה אלא הוא חלק בלתי נפרד של החיים. רחצה, כביסה שתייה, הפלגה, אלוהים ותפילה מתווספים לפיזור אפר גופות המתים. הנהר הוא הכל.
ערב אחד פגשתי בהליכתי הודי. עברית שוטפת הוא מחזיק באמתחתו. כשרון לשפות שמתבטא כנראה בפדיון מכירות. הלכתי איתו לחנותו, למרות שהבטחתי לו שלא אקנה שום דבר. מקרה הוביל למקרה ומצאתי את עצמי בחברת ישראלים שבדיוק יצאו להדלקת נר שישי של חנוכה. הצטרפתי, לא הדלקתי נר חנוכה בימים הקודמים והתחשק לי. דבר מוליך לדבר, ונפגשתי עם אטול, הודי בעל בית ספר למוזיקה, שכל כולו זועק אמינות. דבר נדיר בין אוכלוסיה שנפגשת בעושר התיירים יום יום. למדתי אותו והכרתי אותו לעומק בשיחות שניהלתי עימו. יש לו גם עסק משני לשיפוץ אופנועים. כעבור יומיים ביקשתי שיעזור לי להשיג רויאל אנפילד. עליו אני סומך וזה הדבר החשוב ביותר ברכישת אופנוע ללא ניסיון.
ועכשיו אני מחכה לאופנוע, התוכניות שלי משתנות מידי יום ביומו. ואני עדיין לא יודע מה תהיה התחנה הבאה שלי. מה שאני יודע שיש לי עוד שבוע לפחות בוארנסי. עיר שלמדתי לאהוב.
Comments
בסוף תתרגל לזומה ותהיה ×›×חד ×”×ד×...