Becoming a porter

Trip Start Apr 19, 2009
1
93
158
Trip End Apr 18, 2010


Loading Map
Map your own trip!
Map Options
Show trip route
Hide lines
shadow
Where I stayed
valley view lodge

Flag of Nepal  ,
Saturday, November 14, 2009

אין עליות קשות ועליות קלות. כולן אותו הדבר. בעליה קשה אני עולה לאט. ובעליה קלה אני רץ. כך שהכוח שמתבזבז דומה וכן המאמץ. למעט במקרים מיוחדים.
ראנצ'ולה פאס היה מקרה מיוחד. התחלתי את העליה בככל עליה רגילה. עולה בשבילי ההר, שהופכים למדרגות סלע מיד פעם כשהדרך נהיתה תלולה יותר. 700 מטר של טיפוס אנכי, קצת יותר משעתיים. ולקראת סוף העלייה. זימנה לי הדרך פורטר בלי ציוד, רק גרזן קרח. איש מקומי שעבודתו היא בעלייה. אבל אני לא יכולתי לסבול את העובדה שישנו מישהו שיעקוף אותי בקלות כזו. החלטתי לצאת למלחמה על הפסגה הזו, להיות או לפול בדרך. אני חייב להגיע לפני הסבל למעבר.
וכך בחצי שעה האחרונה של עלייה קשה זו, כאשר הישורת הופכת מדרון תלול של אבק פסגה, צביר אבנים שנחת ממרום גובהה, אל הדרך של העולים בצילה. כאשר נשימות החמצן יקרות ותכופות המה. והרגליים עייפות מהטיפוס עד כה. דווקא אז נאבקתי בגופי במקומי, משבט השרפה. והצלחתי. הגעתי לפסגה מאושר, עוד יעד שנכבש.
חיכתי ברום הפסגה עד שהחל יורד שלג ולנה הגיעה. עוד לא נמס השלג של יום השלשום וערימת שלג חדשה הגיעה מהשמיים. הנעלים שאגרו פתיתי שלג שברבות הזמן הכפו שלוליות מים, החלו דולפות מים פנימה. אני המשכתי בירידה כלפי הכפר לונגדן (4500) שנמצא כמה שעות הליכה. איילה ולנה ירדו בקצב שלהן מהפסגה. לפני הירידה לנה אמרה שנפלה, אך לא יחסנו לזה יותר מידי חשיבות. גם אני החלקתי בשכבות קרח העליה שרגלי תיירים חיזקו ומירקו את חלקלקותם.
גם הירידה שאינה שונה בהרבה מהעלייה, היתה חלקה ומסוכנת, ושלג שהמשיך לרדת, הפך את הדרך ליותר קשה. כעת היינו צריכים לנחש את המקומות בהם יופיעו הקטעים המחליקים. עברתי כמה אגמים בדרכי מטה. וערוץ ענק ורחב ידיים. ולעת צהרים הגעתי לכפר.
נשכבתי על קרקע של עשב מכוסח היטב בידי שיני היאקים, ושקעתי בתרדמת צהרים קלילה. רוח קרירה שעלתה מהנהר שזרם תחתי. ענן ערפל כגלימת ענק נפרס אט אט במורדות העמק, מאיים לעלות מעלה. שעתיים עברו חלפו להן, ואני בדיוק באותו המקום. אד ענן ראשון שקוף כמעט לגמרי חלף לידי במהירות, מעביר בי צמרמורת קלה. הגיע הזמן להתלבש בבגדים החמים. אך איה הבחורות?
בחופזה מצאתי לנו מלון ללילה. שמתי את הדברים שלי ושמתי פעמי לעלות מעלה שוב. איזהו ההר הקשה ביותר לטיפוס? זה שאתה לא רוצה לעלות עליו. בצעדים כבדים של מישהו שהמצב כפאו לעלות מחדש, התקדמתי לראש ההר בחזרה. הערפל שהחל להכנס קודם לכן, כבר כיסה את כל האיזור והראות היתה מוגבלת מאוד.
רק משעברה חצי שעה החל הערפל מתפזר, את הבנות ראיתי כעבור עוד כמה דקות שעונות יחידו ומדדות בקצב הליכה איטי. הסתבר שהנפילה של לנה גבתה מחיר, אך הוא הורגש רק באמצע הירידה שהקרח נעלם, הנעל הפשירה, והרגל החלה לכאוב.
בלילה החמיר המצב. ובבוקר המחרת, היה לנו צורך בסוס. כי לנה לא יכלה ללכת. לרוע המזל, בלונגדן אין סוסים. הקרוב ביותר נמצא בטאמה, מרחק שלוש שעות בקצב רגיל. אני לקחתי את התיק של לנה בנוסף לתיק שלי והתחלתי צעידה מהירה לטאמה בטרם הגב יתן אותות מצוקה. איילה נשארה ללוות את לנה בדרך היורדת ליעדנו. משקל כפול נפל עלי ונעזרתי בספסלי הפורטרים שבדרך למנוחה. כשהגעתי לנהר באמצע קבעתי לי מקום רחצת רגלים כמקומיים.
כעבור שלוש שעות הייתי בטאמה. שוב מצאתי מלון וסימנתי חיצים על הרצפה למשלחת האבודה. בשעות הערב הן הגיעו. מרשים כוח הרצון של שתיהן, האחת ברגל פצועה והאחרת מוגבלת לרבע מקצב הליכתה משמשת כמשענת לרפואה.
משם ארגנו סוס ליום הבא. לנאמצ'ה ולאחר מכן ללוקלה. אני ואיילה המשכנו בגפנו לעבר לוקלה. הפעם במטרה לסיים את הטיול הזה. ומשכך דרכנו התארכה עד מאוד. עקפנו את הסוס של לנה, והדבקנו שני ימי הליכה ביום אחד. לשערי לוקלה הגענו באור אחרון. ללנה ולסוס דאגנו. סוסים לא הולכים בלילה, והטיס שלנו נקבעה למחר בבוקר. האם תצליח להגיע עד בוקר, או שמא נשרה בדרמת עצבים עד הטיסה?
שעה מבואנו וגם לנה באה למלון לוקלה ריסורט. כעת משהיינו יחדיו, רק נשאר לעלות אעל הטיסה לקאטמנדו, ולרכוש את כל העוגות והמאכלים שחלמנו עליהם במהלך הירידה, כששבועיים לא באה לפיותינו עוגה ראויה, או מאכל מלבד הדאלבאט. לחזור למחירים הזולים בקאטמנדו, ולא לראות יותר דאלבאט ב500 רופי (30 שקל). אבל למזג האוויר היו תוכניות אחרת לגמרי.
Slideshow Report as Spam

Use this image in your site

Copy and paste this html: