The snowing turtle stone
Trip Start
Apr 19, 2009
1
9
158
Trip End
Apr 18, 2010
Terej reservoir, Mongolia
Friday, May 8, 2009
אתמול החלטנו שאנחנו צריכים למצוא עוד שני אנשים שיצטרפו אלינו בכדי שנוכל
לצאת לטרק הגדול של 11 ימים שכולל את מדבר גובי, שמונת האגמים ואת האגם
הלבן. המחיר לשלושה הוא יקר מידי.
אז התוכניות היו להשאר באולן את השבת ובינתיים לחפש אנשים שיצטרפו, אני
מכיוון שנוספו לי עוד שלושה ימים תכננתי לצאת לטרק בשמורה הקרובה בטרז'
לשלושה ימים עד שבת בצהרים.
ארזתי הכל והכל היה מוכן ליציאה שלי.
אפילו מצאתי גז לגזייה במחיר שערורייתי, אבל אי אפשר בלי לבשל בטיול.
בבוקר קפצתי לשוק לקנות לחם, בשר ואורז, שיצטרפו לדבש מסין. יחדיו הם
הרכיבו את התפריט הלא כל כך מגוון לשלושה ימים הקרובים.
הגעתי לאוטובוס בשעה 16:00, לשמורה כעבור שעתיים. השמש שוקעת פה בשעה
שמונה וחצי אז היה לי מספיק זמן להגיע ל"סלע הצב" - סלע ענקי באמצע הואדי
שדומה מאוד לצב בגובה של בערך 20 מטר.
השמים היו מעוננים כך שעל הירח למרות שהוא מלא כעת לא הייתי יכול לסמוך.
הקמתי את האוהל ממש למרגלות הצב והתחלתי להכין את ארוחת הערב - אורז ושליש נקניק.
האוהל שקניתי התברר כיעיל בשלב הזה, הוא גבוה מאוד ובעל צורה של מפרש כך
ששום רוח לא יכולה להתעלם ממנו, מצד שני הוא חזק וחסם את כל הרוחות שהיו
בואדי, צורתו מזכירה אוהלי סיירים של הצבא, ואין על האוהלים של הצבא.
האוהל מקושט כולו מבפנים בציורי באטמן, סופרמן ובוב ספוג, כנראה שאריות
שנשארו שקיבצו יחדיו לאוהל אחד, הוא היה יותר זול ב10 דולר מאוהל בצבע
אחיד. כך שלא היה לי משעמם באוהל.
אחרי שעה של הקשבה לאיפוד שלי, "ידידו הטוב ביותר של האדם" החדש, התארגנתי לישון.
מכיוון שהחוויה בים המלח לפני חודשיים היתה חרוטה עדיין היטב בראשי, אספתי את התיק שלי ומתחתי מחדש את יריעות האוהל.
התעוררתי כעבור שעה לקול טיפטוף חלש שהכה בדפנות אהלי. חשבתי שזה יגיע
בגלל הרוחות, ויצאתי מחדש למתוח את היריעות שהשתחררו בינתיים, חזרתי לישון
כשבראשי המחשבה לנצל כמה שיותר זמן לפני שאני כבר לא אוכל לישון.
והרגע הזה לא בושש מהלהגיע, בשעה אחת אני מתעורר שבאוהל שלי נפתחה בריכת שחייה חצי אולימפית, ואני בתוכה, במים העמוקים.
למזלי התיק שלי עדין נח לו על שפת הבריכה יבש.
האוהל ענק, אז בחרתי לי את החצי היבש וניסיתי לישון, בישיבת שכיבה נשען על התיק ומנצל כל ס"מ יבש.
אחרי שעה התעוררתי והבנתי שלא יעזור שום דבר ואני צריך לצאת ולמתוח את
היריעת גשם שלא אוהבת את תפקידה המתוח ושואפת להעופף חופשיה ברוח הנושבת,
אפשר להזדהות לפחות.
חזרתי לשעה נוספת של שינה ואז התעוררתי מהקור. היה לי ביגוד חם אך למרות
זאת הרטיבות והיציאות לגשם עושים את שלהם. בחוץ הטפטוף נחלש מאוד והרטיבות
ברצפת האוהל כמעט התייבשה לגמרי, זה היה מאוד חשוד.
התעלומה נפתרה שיצאתי מהאוהל כל הירוק שהיה בבואי נעלם לחלוטין, במקומו
שכבה דקה של שלג לבן כיסתה את האדמה, קר אבל לא יכולתי שלא לברך על מזלי
לחזות במאורע, וחיכיתי לזריחה.
בינתיים בכדי להתחמם הכנתי המון תה, והכוס שלי שימשה גם כמחמם ידיים. פתאום המחיר של הגז נראה הרבה פחות מופקע יחסית לתפקידו הנעלה.
פעם בחצי שעה יצאתי למתוח יריעות ובינתים האיפוד חזר לתפקיד המפתח המיועד לו.
השלג נערם במהירות מפתיעה. בשעה חמש וחצי כבר היה אור ויצאתי החוצה, המראה
היה מדהים, אי אפשר לתאר במילים את כל הלבן שכיסה את העמק הירוק והסלעי.
אני מקווה שהתמונות יעבירו לפחות מקצת ההרגשה.
כמות השלג שנערמה במהלך הלילה היתה כזו שבישראל כבר היינו שומעים את הג'ינגל המאוס של אתר החרמון בתנופה מזמר בכל תחנות הרדיו.
השכבה שהיתה 30 ס"מ שלג והשלג רך ובתולי.
בשעה שבע החלטתי שאין טעם להמשיך את הטיול כשהכל מכוסה שלג, אז חזרתי למקום שממנו הוריד אותי האוטובוס אתמול, הליכה של ק"מ בשלג.
השכבה של השלג כיסתה את הנעלים שלי, ובשלב מסוים כשרגל ימין כבר הפסיקה
לכאוב מהקור, שאלתי את עצמי האם זה כי היא התחממה לה או כי נמאס לה לצעוק?
כשהגעתי לכביש הבנתי שהסיכוי שהאוטובוס יצליח לנסוע בכביש הזה ויגיע לאסוף
אותי הוא בערך כמו הסיכוי שסנטה יבוא לאסוף אותי במרכבת איילי הצפון שלו.
התכוננתי ליום בשלג.
כל הזמן הזה לא הפסיק לרדת שלג, הגעתי לכביש, וראיתי מבנים נטושים בצמוד לו, הלכתי לשם.
מצאתי סככה שתגן עלי, והתארגנתי בצורה יותר מסודרת, קיפלתי את האוהל
ונערתי את כמויות השלג שצברתי תוך כדי ההליכה. אז התחלתי לסרוק את המקום.
כמובן שמקום טוב יותר לא מצאתי, אך קבוצת כלבי פרא מנבחים מצאתי בקלות.
התעלמתי בזהירות עד שהם הלכו, וכבר תכננתי איך אני מעביר פה את היום עד
שהשלגים יפשירו.
אחרי שעתים הגיע אדם נוסף לכביש ואמר לי שהאוטובוס יגיע, הוא אמר זו בבטחה
ועקב היותו מקומי, עקבתי אחריו. כעבור חמש דקות הגיע ג'יפ שפילס דרכו
בשלג, הוא העלה אותי ואת המקומי והקפיץ אותנו לכפר הקרוב. בדרך הוא אסף את
כול מי שחיכה לאוטובוס. בסוף הדרך ישבו שלושה אנשים מקדימה, חמישה אנשים
בספסל האחורי ועוד ארבעה בבאגז'. לא כולל הנהג בגיפ' לנדקרוזר קצר.
משם הדרך לאולן היתה פשוטה. והגעתי למלון במצב סביר. עייפים אך מרוצים.
Comments
You were right!
It was your best, at least up till now....
I could fill the wind, the rain and the frozen snow.
Take care!
Mom.